Skip to main content

הצעת התאחדות המלונות לרפורמות רגולציה לשם יציאה ממשבר הקורונה

אילוסטרציה - אנשים עם סימן שאלה וסימן קריאה

הנטל הרגולטורי המוטל על מלונות ישראל[1], הינו חריג בהיקפו בהשוואה למדינות אירופה החברות ב- OECD. הפחתת הנטל הרגולטורי העודף על המשק בכלל ועל ענף המלונאות, לרמה סבירה הקיימת במדינות ה-OECD, תוכל לסייע בהוזלה ניכרת של עלות עשיית העסקים ויוקר המחייה בישראל.

משבר הקורונה גרם לפגיעה קשה בתוצר ובתעסוקה במגזרים רבים, ובכלל ענפי התיירות. מנגד, המשבר הינו גם הזדמנות למימוש מדיניותה ארוכת השנים של הממשלה ומשרד האוצר בדבר עידוד הפחתת רגולציה ובירוקרטיה עודפת לשם הזנקת המשק חזרה אל פסי צמיחה גבוהים.

הממשלה סימנה את הפחתת נטל הרגולציה הממשלתית על המגזר העסקי כיעד מרכזי של פעילותה למען הורדת יוקר המחייה בישראל, ולשם הגברת התחרות על מנת להצעיד את ישראל לקדמת המדינות המפותחות (ראו החלטת ממשלה מס' 2118 מיום 22.10.14).

בתוך כך, הממשלה אימצה את דוח הוועדה להוזלת הנופש, שעניינה בין היתר, הפחתת הנטל הרגולטורי הקיים במלונות, אולם לא יישמה את החלטותיה שלה בעניין זה (ר' החלטת ממשלה מס' 5235 מיום 18/11/12 והחלטה מס' 1897 מיום 24/7/14 ).

מסמך זה מתחלק לשניים:

  • הצעות מאקרו לשיפור והפחתת רגולציה עודפת כללית המשפיעה על ככל המשק.
  • הצעות מיקרו לשיפור והפחתת רגולציה עודפת המשפיעה בעיקר על ענף המלונאות והאירוח.

 

הצעות לשינויי מאקרו – כלל המשק

  1. חוק הרגולציה – ועדה מאשרת רגולציה כללית

רקע

היום, שר שרוצה להתקין תקנות, צריך, לרוב, את אישור הוועדה הרלוונטית בכנסת.

עם זאת, רגולטור (פקיד) שרוצה להשית רגולציה חדשה, לפעמים כזו שעלותה מיליארדים, נדרש להפעיל שקול דעת בלבד ואינו צריך אישור מאיש. במקרים רבים אף לא את אישור מנכ"ל משרדו.

בנוסף, אנו עדים לעקיפת חובת ביצוע RIA לרגולציות חרף החלטות הממשלה בנושא, ולביצוע דוחות  RIA חלקיים, שלא על פי המדריך הממשלתי, ללא מספרים מבוססים, וללא אכיפת הנושא.

למעשה, חסר גוף אובייקטיבי, מעין "מבוגר אחראי" בעל ראייה רוחבית שייבחן את דרישות הרגולציה הסובייקטיביות של אותה רשות ב'מבט על' ויאזן בין דרישות הרגולציה הרבות של הרשויות המושתות על המגזר העסקי חדשות לבקרים, לבין הצרכים, הקשיים ויכולות הספיגה וההכלה של המגזר העסקי את היקף הדרישות, לרבות בחינת נחיצותן אל מול הקיים במדינות מפותחות ברות השוואה לישראל. זאת, בין היתר, מאחר ולמשרד רה"מ אין אפשרות חוקית להטיל סנקציות או למנוע חקיקה חדשה שאיננה עומדת בדרישות הRIA-.

הפתרון:

חקיקה ראשית מכוחה תקום ותפעל הוועדה המאשרת רגולציה – ועדה מקצועית לא תלויה שבסמכותה לאשר כל רגולציה, לרבות רגולציה המושתת בחקיקה, חקיקה פרטית, תקנות וחקיקה מוניציפלית.

הוועדה תורכב מנציגי משרד רה"מ, האוצר, משפטים והמשרד הרלוונטי המבקש להשית את הרגולציה (למשל: בריאות) ונציגות משרדים המייצגים את מושאי הרגולציה הנדונה (למשל: תיירות, חקלאות וכו') ו-2 נציגי ציבור (אחד מארגון המעסיקים הרלוונטי לנושא והשני מארגון צרכנים או חברה אזרחית רלוונטי).

כל רגולציה חדשה תצטרך את אישור הוועדה על מנת להתקבל ולהיכנס לתוקף. הועדה תמדוד את הרגולציה ועלויותיה למדינה ולמשק ועל רקע שיקולי עלות תועלת למשק וסקטור הספציפי.

במקרה מחלוקת הנושא יעלה לדיון בפני וועדת מנכ"לי המשרדים: אוצר, רה"מ, משפטים והמשרד מבקש הרגולציה ומנכ"לי המשרדים נפגעי הרגולציה המוצעת.

וועדות מאשרות כאלה נהוגות בארצות המשפט המקובל (המשפט האנגלו אמריקאי) הנוהג גם בישראל.

 

ההצעה בהרחבה – סמכויות הקמת וועדה מאשרת לרגולציה

  • רק באישור הוועדה ניתן יהיה לאשר רגולציות חדשות – כמו שוועדות הכנסת בוחנות ומאשרות / דוחות את הרגולציה שבתקנות.
  • הוועדה תוסמך לבחון/ליעל/להפחית/לאשר בדיעבד את הרגולציות הקיימות קרי, ייקבע כי בתוך עד 3 שנים מהיום כל הרגולציה הקיימת תצטרך לעבור את אישור הוועדה (וכך לסנן דרישות מחמירות שלאינן קיימות ב-OECD).
  • הוועדה תהיה אחראית על אישור המפרטים האחידים ודיון תקופתי בהם ככל שיידרש.
  • ערעורים / השגות –הוועדה תדון בהשגות על דרישות נותני אישור (כב"ה, בריאות, משטרה, הגנ"ס) שיידונו בפני תת וועדה של הוועדה המאשרת לרגולציה או בפני וועדה מיוחדת חיצונית, אולם בכל מקרה, לא בפני מי שנתן את ההנחיה. למשל: היום, אם מפקד כבאות במחוז מסוים דורש ממלון דרישה קיצונית, ההשגה היא בפניו במקום בפני צוות בלתי תלוי. את זה צריך לתקן.

משכך, אנו סבורים כי, אין מנוס אלא להקים את הוועדה המאשרת לרגולציה שסמכויותיה יעוגנו בחקיקה ראשית והיא תהיה חלק בלתי נפרד מהליך השתת רגולציה במדינת ישראל

 

  1. החלת RIA על הצעות חוק פרטיות ומוניציפליות (חוקי עזר)

כיום, הדרישה לביצוע בדיקה וכתיבת דו"ח RIA לכל רגולציה חדשה, איננה חלה על הצעות חוק פרטיות, ועל חקיקה מוניציפלית – חוקי עזר עירוניים.

עובדה זו גורמת לכך שרגולציה חדשה רבה מושתת על המגזר העסקי במסלול "עוקף RIA" דרך הצעות חוק פרטיות ודרך חוקי עזר ודרישות עירוניות, היוצרות מצב בלתי נסבל.

לפיכך, יש לחוקק את חובת ביצוע בדיקת והערכת RIA בחוק על כל דבר חקיקה ועל כל רגולציה לרבות מוניציפלית. ניתן לחוקק זאת במסגרת חוק הוועדה המאשרת רגולציה.

 

  1. שירותים מקוונים – "נט רישוי עסקים" ו"נט התכנון והבניה" – one stop shop

היעדר מערכת מקוונת אחידה להליכי רישוי עסקים מול כל גורמיה רישוי והעיריות, וקיומה של מערכת מקוונת מסובכת בתחום התכנון והבניה, מהוות כיום חסם מרכזי ותורמות רבות לנטל הרגולציה והבירוקרטיה, המתבטא בין היתר בהשחתת מיליוני שעות עבודה בשנה לשווא.

עם זאת, מדינת ישראל בנתה מערכת מקוונת נהדרת שנקראת "נט המשפט" ומאפשרת תקשורת יעילה ודיסקרטית בין מתדיינים בחסות מזכירות בתי המשפט, לרבות אפשרות לריבוי צדדים. זכויות הקניין הרוחני של המערכת נתונות למדינה.

 

ההצעה:

אימוץ ושכפול מערכת נט המשפט הנ"ל והשקת מערכת חדשה בשם "נט רישוי עסקים", בסד זמנים קצר ביותר (מוערך בלא יותר מחודש עבודה) ובעלויות זניחות משמעותית מעלויות פיתוח המערכות הנוכחיות.

המערכת תכיל את כל המסמכים והדרישות הנדרשות מאותו העסק לפי סוג. יוגדר במסגרת המערכת, כי לא ניתן יהיה לדרוש דרישות חדשות לאחר שכבר נדרשו דרישות מהעסק והוא עמד בהן, והעסק יוכל לדעת בכל שלב היכן הטיפול בעניינו מצוי ובפני מי.

בהתאם, השקת מערכת דומה המבוססת על 'נט המשפט' גם לגבי התיכי התכנון והבניה, תוך מתן אפשרות גישה גם לבעלי הנכסים ולא רק לבעלי מקצוע כמו אדריכלים.

 

התועלת הכלכלית המוערכת: חיסכון של מיליוני שעות עבודה במשק בשנה, והפחתת נטל הרגולציה והבירוקרטיה במשק באופן דרסטי.

 

  1. הקמת צוות לקביעת הגנות ינוקא לעסקים חדשים

בדומה להקלות הקיימות היום ברשות לניירות ערך ובמשרד התקשורת, אשר מקלות על עסקים חדשים לתקופה של כשנתיים מפני דרישות רגולציה מסוימות, מוצע להקים צוות שייבחן מתן הקלות רגולציה לעסקים חדשים בתחילת דרכם.

 

  1. חקיקת חוק הוודאות העסקית – הקפאת רגולציה חדשה ל-3 שנים לאחר אירוע חריג

הרעיון הוא להגדיר כי לאחר כל משבר בעל השפעה חריגה על המשק, תושת תקופת "הגנה מפני רגולציה חדשה" על העסקים, למעט דרישות חריגות ומצילות חיים שניתן יהיה להחיל בכל זאת גם בתוקפת ההגנה.

לצערנו, גם בתקופה קשה זו למגזר העסקי ולענף התיירות בפרט, אנו עדים לרגולציה חדשה "בקנה" של רגולטורים שונים כמו המשרד להגנ"ס, משרד הבריאות ועוד. לפיכך, מוצע לחוקק את חוק הוודאות העסקית שייקבע כי לא תושת רגולציה או דרישות חדשות על עסקים קיימים וחדשים לתקופה של 3 שנים, מתום משבר בקנה מידה לאומי, כמו משבר הקורונה, על מנת שהעסקים יוכלו להתאושש ולהשתקם מהמשבר שחוו.

חשוב לציין, כי אין מדובר במתן היתר לפעילות חסרת רסן ללא דין וללא דיין, וכי ההצעה לא צפויה לגרום לפגיעה בציבור, שכן, כבר היום, העסקים בישראל נתונים לסד דרישות רגולטוריות מהמחמירות בעולם המערבי.

כך, העסקם הקיימים והחדשים יחויבו להמשך לפעול על פי דרישות הרגולציה הקיימות כיום. המהלך יחסוך רק את ההתמודדות עם דרישות רגולציה חדשות (שנחיצותן בעת הזו מוטלת בספק).

 

  1. תיקון דיני התכנון והבניה לשם קיצור דרסטי במועדים לקבלת היתרים

בישראל לוקח בין 7-10 שנים לבנות מלון לעומת משך זמן של כשנה בממוצע במדינות כמו גרמניה, יוון וארה"ב. כמו כן, גם משך הזמן לקבל היתר לשינוי ייעוד, היתר לשיפוץ והרחבה ושאר ההיתרים – הינו ארוך ביותר בהשוואה למדינות ה-OECD, עובדה המשפיעה הן על יוקר המחייה והבנייה, והן על יוקר עשיית עסקים במדינה.

תוצאה זו אינה מקרית, והיא תולדה של בסיס חוקי התכנון והבניה שעדיין מבוסס על התפיסה המנדטורית של ריכוז סמכויות קיצוני על מנת למנוע מה"ילידים" (Natives) לבנות ולהתפתח ככל העולה על רוחם.

לפיכך, מוצע לתקן את דיני התכנון והבניה כדלקמן:

  • ביזור סמכויות ומתן סמכויות נרחבות יותר לוועדות המקומיות לתכנון ובניה, אשר יוכלו לאשר בקשות להיתרי בנייה ושינוי ייעוד ללא צורך באישור וועדה מחוזית, למעט לגבי שינוי ייעוד ו/או בנייה בשטחים פתוחים (כך מאזנים בין הצורך בזירוז הליכים לבין החשש מפגיעה בשטחים הפתוחים).
  • קיצור זמני ההמתנה לאישור תוכניות, כך שיקוצר משמעותית המועד לקבלת היתרים (היתר בניה, היתר לשימוש חורג) היתר בניה יתקבל בתוך עד שנה ממועד הגשת התוכניות.

 

  1. הגדלת סעיפי הפטור מהיתר בניה – הרחבת "רפורמת המרפסות" לשעבר

כיום, תקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014, מאפשרות בינוי מסוים ופשוט, ללא צורך בהיתר בניה. בחלק מסוגי הבניה הפשוטה ניתן לבנות לאחר קבלת חוות דעת / אישרו של מהנדס קונסטרוקציה.  מאז שהתקנות תוקנו – אנו עדים להקלה מסוימת בהליכים בנושא זה, כאשר מנגד – אין עליה בתאונות או תקלות בתחום.

משכך, מוצע להרחיב את תחולת הפטור ולהחילו על מבנים וסוגי עבודות בהיקף נרחב יותר לשם צמצום נטל הרגולציה והבירוקרטיה בתחום.

 

  1. סיכול זמני – תיקון דיני החוזים בהתאם להמלצות צוות וועדת קמיניץ

בחודש מרץ 2020 נפל דבר בישראל ובעולם כולו, עם התפשטותה של מגפה חמורה הנגרמת כתוצאה מנגיף Covid-19 הידוע בכינויו"  "נגיף הקורונה".

בניסיון להתמודד עם התפשטות הנגיף, הכריזה מדינת ישראל על מצב חירום והוציאה שורה של צווים ותקנות לשעת חירום המגבילות את חירויות הפרט, לרבות הגבלות תנועה קשות.

כן, הושתו הגבלות קשות ביותר על חופש העיסוק, אגב חובת סגירת סוגי בתי עסק שונים, מקומות בילוי והתקהלות, איסור יציאה מהבית למרחק העולה על 100 מטרים, איסור על הפעלת חנויות, קניונים, עסקי מזון ועינוגים, איסור על הושבת לקוחות בבתי עסק לממכר מזון, איסור על הפעלת בריכות שחייה, חדרי כושר, אולמות אירועים, בתי קולנוע, תיאטראות, אולמי מופעים ועוד.

מצב זה גרם לבעיות רבות, שכן מחד, אין לבתי העסק הסגורים מכוח הוראות החוק, הכנסה, ומנגד, הסכמי השכירות נמשכו תוך שבעלי נכסים רבים דורשים את מלא דמי המשכירות מאותם עסקים שהיו ועודם סגורים שבועות ארוכים.

המצב המשפטי שנוצר הפך בלתי אפשרי לעסקים, מאחר וישנה לקונה (חסר) בחוק החוזים – תרופות ובחוק השכירות והשאילה, שכן, אין בחוקים אלה התייחסות ל"סיכול זמני" או ל"אי יכולת זמנית", לעמוד בהסכם השכירות.

באין הוראת דין מפורשת, ויתור על חלק מהשכירות או הענקת הנחות בשכירות, נתונה לרצונם הטוב של בעלי הנכסים, כל אחד כראות עיניו ויכולתו, וכבר אנו עדים לגל הליכים משפטיים בנושא חילוט ערבויות, צוו מניעה, תביעות לפינוי מהמושכר ותביעות לפיצויים בגין הפרות הסכמי השכירות, באופן שמעמיס עוד יותר על מערכת המשפט העמוסה ממילא וגורם לצדדים להסכמי השכירות לבזבז את מעט הממון שנותר להם בהליכים משפטיים במקום בשיקום העסקים.

הצעת תיקון זו, המבוססת על ההמלצה השלישית של "צוות השכירות" בראשותו של המשנה ליועמ"ש ארז קמיניץ מחודש יולי 2020, נועדה להציל את המגזר העסקי ולמנוע התדיינויות ארוכות, חלקן התדיינויות סרק, ע"י אימוץ דוקטרינת "הסיכול הזמני" או "אי יכולת זמנית", שהוצעה בסעיפים 133 ו-134 להצעת חוק דיני ממונות[2], ובספרם של פרופ' גבריאלה שלו וד"ר אפי צמח תוך התבססות על הנהוג במדינות המשפט הקונטיננטלי[3].

משמעות קבלת הצעתנו, היא כי בתקופת משבר חיצוני, שוכרים מסחריים יהיו רשאים להקפיא תשלומי שכירות או לשלם שכירות ביחס ישיר להכנסות העסק בעת תקופת המשבר, כשלאחריה תשלומי השכירות ימשיכו להשתלם כרגיל וכעבור זמן סביר – הצדדים להסכם ידונו בגורל תשלומי השכירות שהוקפאו בתקופת המשבר.

משכך, מוצע להוסיף סעיף 18א לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 כך שבקרות "אירוע משעה" – אירוע מסכל המתרחש במשך תקופה מוגבלת. יחולו ההוראות הבאות:

  • התרחש אירוע משעה, לא יפקע החוזה, ואולם רשאים הצדדים שלא לקיים את חיוביהם על פי החוזה במהלך תקופת התרחשותו; היה מועד לקיומו של חיוב במהלך תקופת התרחשותו של האירוע המשעה, או סמוך לאחר סיומו, יידחה המועד לקיום החיוב למשך זמן סביר לאחר סיום האירוע.
  • נדחה קיום חיוב לפי הוראות סעיף קטן )א(, רשאי בית המשפט לחייב צד לחוזה לשפות את הצד השני בשל הוצאות סבירות שהוציא או התחייבויות סבירות שהתחייב בהן עקב הדחייה, לשם קיום החוזה, כולן או חלקן.
  • גרמה הדחייה של קיום החיוב, כאמור לעיל, לכך שקיום החוזה במועד הנדחה יהיה שונה באופן יסודי מן הקיום במועד המוסכם – יפקע החוזה ויפקעו החיובים על פיו.

 

  1. חוק ההנמקות – רגולטור שלא משיב בתוך 45 ימים הרי הוא כמאשר

החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 קובע כי על הרשויות להשיב לפניית אזרח בתוך עד 45 יום מפנייתו אליהם וינמקו את תשובתם – בעיקר כאשר מדובר בתשובה שלילית.  אלא מאי, פעמים רבות הרשויות כלל אל טורחות להשיב לאזרח ולעסק הפונה אליהם.

לפיכך, מוצע לאמץ את המנגנון הקיים בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968[4], לפיו, אם בתוך תקופה מסוימת נותן אישור לא משיב או לא מבצע ביקורת חוזרת בעסק, רואים אותו כאילו אישר להעניק רישיון עסק לאותו עוסק, כך שהמנגנון יורחב גם על רגולטורים וגורמי מנהל שאינם מתחום רישוי עסקים, כך שבמידה ואינם משיבים לפניית עוסק בתוך עד 45 ימים – יראו את בקשת העוסק כאילו נתקבלה.

 

  1. תיקון סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים – צמצום שיקול הדעת המוניציפלי

סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים, קובע כי רשות הרישוי (העירייה) רשאית להוסיף כל תנאי לתנאי הרישיון ככל העולה על רוחה ("והכל כדי לקדם את מטרות הרישוי"). אלא מאי, פעמים רבות הרשויות המקומיות מוסיפות תנאים ו"המצאות" ייחודיות ככל עולה על רוחן, ללא דין וללא דיין, ללא RIA, ובאופן בלתי סביר בעלילה עד כדי Abuse של אותו סעיף.

כך למשל, ישנן רשויות הדורשות אישור קונסטרוקטור על כל מתקני המלון כתנאי לחידוש הרישיון (אף שתחום הבטיחות אינו בסמכותן וממילא הנושא בבדיקה ומעקב תדירים). יש רשויות שהחליטו להחמיר על דיני הרעש, ולאסור כליל על שמיעת מוסיקה מחוץ לכותלי העסק – גם אם מדובר בעוצמה נמוכה מהקבוע תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992. יש רשויות שהחליטו לדרוש התקנת מסננים מעל מנדפי מטבחי המלונות אף שחוק אוויר נקי אינו חל על המלונות (בשל היקף פעילות ופליטות מצומצם למדי).

משכך, יש לצמצם את שיקול הדעת הרחב מדי הניתן לרשויות להשית דרישות נוספות כאוות נפשן על העסקים, ולסייג כי סמכות זו תינתן במסורה ובאופן מידתי ושקול, רק לאחר ביצוע RIA לדרישה ובכפוף לאישורה של הוועדה המאשרת בלבד.

 

  1. תיקון דיני העבודה

חוקי העבודה בישראל מקשים על התפעול ומייקרים את העלויות בהשוואה למדינות אירופה.

כמו כן קיימת בישראל חקיקה ייחודית לעולם הפוגעת בפריון ומייקרת את העלויות אשר מגבילה את ההעסקה בעבודת לילה, אף שאנשים רבים מבקשים לעבוד במשמרות לילה – לעיתים כתוספת הכנסה[5].

איסור על בני נוער לעבוד ביום המנוחה השבועי.

סעיף זה פוגע רבות במלונאים ובבני הנוער, בעיקר בחופשות, מכיוון שמונע מהנוער לעבוד בחופשות וגורע מהם משמרות עבודה פוטנציאליות. ביטול איסור זה יכול לחסוך עד כ- 6 מיליון ₪ בשנה.

הפתרון המוצע:

  • בחינת ביטול ההגבלות (הייחודיות לישראל) לגבי עבודת לילה.
  • שינוי חוק עבודת נוער כך שיאפשר עבודה ביום המנוחה השבועי במקומות עבודה להם יש היתר וביניהם המלונות. יחזיר את כמות הנוער שתיקלט במלונות בתקופות החגים והחופשות בתפקידים ראויים לנוער (מלצרים, נערי בריכה, מדריכים במועדוני ילדי האורחים ועוד), מדובר על פוטנציאל של 2,000 בני נוער במלונות.

 

  1. ארנונה – ביטול נוסחת ההצמדה והחזרת מקדם היעילות ברשויות
  • כללי – יש להוזיל את הארנונה לרמה הממוצעת הקיימת במדינות האיחוד האירופי החברות ב- OECD, ולהפכה מהוצאה קבועה להוצאה משתנה התלויה בפרמטר כלכלי כגון מחזור העסק .
  • עדכון נוסחת החישוב לצורך העלאת שיעור הארנונה[6] – יש לבחון את תיקון הנוסחה להעלאת שיעור הארנונה (מ-50% לפי הגידול במדד השכר הציבורי ו-50% לפי מדד המחירים לצרכן ), באופן שבו ישקף בצורה נכונה יותר את הוצאות הרשויות המקומיות.
  • החזרת מקדם ההתייעלות של הרשויות המקומיות – בעבר, היה מקדם התייעלות ברשות המקומית שכרך את העלאת הארנונה בהתייעלות ברשות המקומית. המקדם הזה בוטל ויש לחדשו ולהחזירו לנוסחת חישוב הארנונה.
  • ביטול אישור העלאות חריגות – בפועל, מעל ל-25% מהרשויות מבקשות כיום העלאות חריגות. לפיכך, מדובר בנורמה ולא בחריג. לכן, יש לבטל, לפחות בשנים הקרובות את האפשרות שניתנת לרשויות המקומיות לפנות למשרד הפנים בבקשה לאשר העלאות חריגות בתעריפי הארנונה מעבר לעדכון שרוחבי שנקבע.
  • קביעת סל שירותים הניתנים תמורת הארנונה – יש לפעול להגדרת סל השירותים שהרשות מחויבת להעניק לעסקים שבתחומה תמורת תשלומי הארנונה שהעסקים משלמים.

 

  1. כשרות – פתיחת אזורי הכשרות לתחרות

מדובר ברגולציה וולונטרית שמסתכמת בכ-3% מפדיון המלונות בממוצע (עלויות הכשרות מוערכות בכ-377 מלש"ח בשנה לכל הפחות לענף). יש מלונות שעלות זו יכולה לעלות אף יותר. הבעיה הגדולה נובעת מכך שאין תחרות בכשרות, דבר היוצר עלויות מונופוליסטיות עודפות ודרישות ייחודיות בערים שונות לפי השקפת הרב המקומי, כאשר העסק חייב לקבל כשרות רק מהרב המקומי [7].

פתרון מוצע: פתיחת אזורי הכשרות לתחרות, כך שכל רב עיר אשר מוסמך לתת כשרות למלונות בעירו, יוכל לתת כשרות גם בערים נוספות.

 

  1. תיקון דיני התובענות הייצוגיות

מאז שתקנות האגרות נכנסו לתוקף בתובענות ייצוגיות, אנו חווים ירידה בתובענות בעילות בהן צריך לשלם אגרה, ומנגד, אנו חווים עלייה ניכרת בכמות התובענות הייצוגיות בתחום הנגישות שם יש פטור מאגרה.

על פי הסטטיסטיקה, שנמצא שבשנים 2018 – 2019, כ- 83% מהתביעות היו תביעות סרק.

מתוכן, 69%  נסגרו בשל הסתלקות של התובע, ועוד כ-14% נסגרו מחמת מחיקה, עיכוב הליכים, חוסר מעש וסיבות נוספות שאינן פסק דין או פשרה[8].

לפיכך, אנו מציעים:

  • השתת אגרה גם על תובענות יצוגיות בנושא הנגישות. תובענה ראויה ויציבה תוכל לעמוד בתשלום האגרה. מה גם שקיימת היום קרן למימון תובענות ייצוגיות כך שתובענה ראויה באמת תוכל לעבור את משוכת האגרה ללא קושי ניכר.
  • סף ראוי – קביעה כי לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית בנושא נגישות ללא קבלת עמדה / אישור מקדים של נציבות השירות. אישור כזה יינתן רק כשיש פגיעה ממשית בחוק או בתכליתו והדבר עשוי להפחית את תביעות הסרק.
  • חובת פניה מקדימה – בהתאם לחובה שנקבעה טרם תביעת המדינה, תובע ייצוגי שמצא עוסק מפר לכאורה, יהיה חייב לפנות אל העוסק בכתב ולתת לו סיכוי אמיתי לתקן את ההפרה (בד"כ בתוך 14 יום) טרם הגשת התביעה. לאחר שהעוסק תיקן דרכיו ישלם גמול לתובע שיהא נמוך יחסית וישקף את עוצמת הפגיעה בחוק, מס' הנפגעים מאותה הפרה ועוד. הגמול המפוחת יצטרך לקבל את אישור ביהמ"ש (כדי למנוע פשרות מחוץ למערכת וכדי לפקח שלא נעשה שימוש לרעה בכלי הייצוגיות).
  • הגבלות בגין הגשת תביעה ייצוגית (בכלל) נגד עסק קטן ובינוני – בשל עלויות ההתגוננות הכבדות מתובענה ייצוגית (שכ"ט של 45 – 100 אלף ₪) עסקים קטנים ובינוניים הם הנפגעים העיקריים מהקלות הבלתי נסבלת בה ניתן להגיש היום תובענות ייצוגיות (מרביתן סרק כאמור) ופעמים רבות רק בשל עלויות ייצוג והתדיינות, העסקים הללו בד"כ מסיימים בפשרה של כמה עשרות אלפי ₪ אשר עדיין נמוכה מעלות ההתגוננות.

לפיכך, מוצע להקשות על הגשת תביעות נגד עסקים קטנים ובינוניים כהגדרתם בחוק, אלא באישור ביהמ"ש, שיאשר תובענה שכזו רק אם בוצעה הפרה משמעותית וגסה של הוראות החוק, אגב פגיעה צרכנית קשה במס' צרכנים רב, מלווה בראיות תומכות מהימנות שמטות את הכף לקיומה של מידת אשמה לכאורה.

 

  1. כבאות – אימוץ תקינה זרה

דרישות הכבאות בישראל מתבססות על התקן האמריקאי NFPA 101. עם זאת, בדיקה השוואתית העלתה כי חלק מהדרישות בישראל הוחמרו[9]. כך למשל, בארה"ב רק מלון קיים מעל 8 קומות מחויב בהוספת מערכת מתזים, בעוד שבישראל כל מלון קיים מעל 50 חדרים ו/או מעל 13 מ' (כ5 קומות) מחויב בכך. בנוסף, בארה"ב חנויות מעל 1,250 מ"ר מחויבות במתזים בעוד שבישראל חנויות מעל 500 מ"ר. זאת, אף שבארה"ב רוב הבניה היא מעץ ולא מלבנים כבישראל, וסטטיסטיקות הנפגעים בארה"ב גבוהות לעין ערוך משיעור הנפגעים

בישראל. מוצע לכל הפחות לאמץ את התקנים האמריקאים לגבי כיבוי אש לרוב את תקני תחזוקת ציוד הכיבוי.

לחילופין, מוצע או להשוות את התנאים בין התקן האמריקאי לישראלי ואף להקל בתקן הישראלי על הדרישות האמריקאיות היכן שניתן בזכות מאפיינים ייחודיים לישראל

 

  1. פינוי אשפה עודפת – עדכון הנוסחה למציאות העסקית

לאחרונה, אושרו אמות מידה חדשות של משרד הפנים לגבי חיוב בגין פינוי אשפה עודפת מעסקים. אלא מאי, אמות המידה צמצמו דרסטית את כמות הפינויים לה זכאים עסקים כדוגמת מלונות, כאשר המלונות שנהנו מכ-8 פינויים בשבוע, יהיו זכאים עתה לכ-1.5 פינויים בחודש בלבד, ויתר הפינויים יחשבו כאשפה עודפת. בנוסף, לגבי המלונות – התחשיב אינו מתייחס לכמות האשפה שמיוצרת ע"י האורחים (מס' האורחים) אלא רק ע"י העובדים (מס' העובדים), באופן שגורע לדעתנו מכמות אשפה האמיתית אותה המלונות זכאים לפנות על חשבון העירייה.

משכך, מוצע לתקן את אמות המידה המוצעות של משרד הפנים כך שיתחשבו גם בתפוסת האורחים במלון, וכן, יתוקנו לגבי כלל העסקים, כך שמצבם לא יורע מאשר המצב הנוהג טרם כניסתן לתוקף של אמות המידה המוצעות.

 

  1. מים – הפסקת סבסוד משקי הבית ע"י הצרכנים העסקיים

בשנים האחרונות קיים עיוות במחירי המים: בעוד המגזר הביתי משלם תעריף מסובסד בעד צריכה של הכמות המוכרת, הרי שהמגזר העסקי  (כולל המלונות), משלם מהקוב הראשון של הצריכה את התעריף הגבוה. כפועל יוצא מכך מוטלות על העסקים הוצאות מים וביוב עודפות  שתוצאתן הישירה והעקיפה היא סבסוד משקי הבית. הפער כיום  בין התעריף הממוצע לתעריף הגבוה (היקף הסבסוד) עומד על כ-2.6 ₪ למ"ק.( כ-44 מלש"ח לשנה רק לענף המלונאות).

הפתרון :

יש לחייב את  המגזר העסקי בתעריפי מים בהתאם לעיקרון העלות ולא יגלם בתוכו גם מימון של התעריף הנמוך לצרכן הביתי.

 

  1. שמירה על הסביבה וחיסכון במים – שימוש במים אפורים

כיום אסור לעסק ולמשק בית להשתמש במים אפורים – מי כיורים מסוננים, כך שהמים הללו זורמים לביוב כמים שחורים (ביוב גולמי).

לפי הערכות מומחים בתחום, הטמעת מערכות מסוג זה בישראל תאפשר חיסכון של כ-50% מצריכת המים הביתית וחיסכון לאומי בקנה מידה משמעותי.

על פי בדיקות שנערכו על ידי אדם טבע ודין עולה כי הטמעת מערכות מסוג זה בשליש מבתי ישראל תאפשר חיסכון לאומי של 50 מיליון מ”ק מים בשנה ואולי אפילו יותר, כמות זו של מים יכולה להשפיע רבות על מפלס הכנרת ועל מצב המים בישראל[10].

כיום, משרד הבריאות מתנגד לכל הסדרה ואסדרה של התחום, בניגוד לנהוג בארה"ב ואירופה ובניגוד לאינטרס הלאומי, לרבות של העסקים בישראל – לחסוך מים.

ישנה הצעת חוק כתובה ומפורטת בנושא שכל שניתן הוא לאמץ ולאשר בכנסת[11].

 

  1. תמ"א 38 – הגדלת התמורות במבנה שאיננו למגורים

יש לעודד הליכי התחדשות עירונית גם בתחום מבני המסחר, תעשייה ומלונאות (לרבת החלת ההטבות המוצעות לדיור בתוכנית החדשה גם על המסחר והמלונאות), או להשאיר ולהחריב את הוראות תמ"א 38 (סעיף 14) לגבי בנייני מסחר ומלונאות, לשם עידוד חיזוק המבנים הישנים מפני רעשי אדמה ושיפוץ והתאמתם לסטנדרטים עדכניים, כך שניתן יהיה לבנות כשלוש קומות מעל המבנה המחוזק הקיים במקום קומה אחת – דבר שיביא להגדלת האטרקטיביות של חיזוק מבנים שאינם למגורים מפני רעידות אדמה.

 

  1. עידוד חשמל ירוק – הגדלת הקלות ופטורים על התקנת מערכות בינוניות וגדולות על גגות מבנים

בשל חשיבות הנושא למשק ולדורות הבאים, אנו מבקשים:

  • להקל גם על ההליכים להצבת פאנלים סולאריים על גגות של בתי עסק ולא רק על דירות מגורים.
  • הקלות רגולציה ופטור מהיתר בניה והיטל השבחה למערכות ששטחן שמעל 800 מ"ר ועד 5,000 מ"ר, היות וגגות רבים במגזר העסקי מתאפיינים במטראז' גדול – יש להתאים את ההקלות שניתנות למשקי הבית גם למגזר העסקי לרבות לגבי הצבת מערוכת גדולות.

 

  1. השמעת מוסיקה בפומבי – הקמת בית דין לקביעת וגביית תמלוגים

החוק הקיים מחייב את מי שמשמיע מוסיקה בפומבי, לשלם תעריפים מהגבוהים בעולם. עם זאת, החוק לא מגביל את גובה התמלוגים. כך, כל ארגון המאגד זכויות יוצרים דורש סכום תמלוגים ככל העולה על רוחו ללא דין וללא דיין. העלות בארץ גבוהה פי 6, 7 ולעיתים אף פי 10 מהנהוג במדינות מערב אירופה[12].

הפתרון המוצע:

הקמת בית דין לתמלוגים – ערכאה מקצועית אשר קיימת בכל מדינות המשפט המקובל וגם במדינות הקונטיננט דוברות הגרמנית (גרמניה, אוסטריה, שוויץ), שתפקידה לבחון את סבירות גובה התמלוגים בגין השמעת מוסיקה בפומבי.

גוף זה יהווה גם גוף גביה מאוחד לכל הארגונים המאגדים זכויות יוצרים לשם פישוט הליכי הגבייה, חסכון בעלויות הגבייה והגברת השקיפות לכל הצדדים כולל לאומנים שיידעו כך לאילו סכומים הם זכאים.

 

  1. הגבלים עסקיים – החזרת מנגנון 'פרי רולינג' והסתמכות על ייעוץ מקצועי

הנחייה חדשה של הממונה על התחרות (לשעבר ההגבלים העסקיים) קובעת כי לא ניתן יותר להגיש בקשות לקבלת חוות דעת מקדמית מרשות התחרות (Pre-ruling) וכן, כי בוטלה ההגנה הניתנת לעוסק אשר פעל בהסתמך על ייעוץ וחוות דעת מקצועית של עורך דין הבקיא בדיני התחרות, באופן אשר מפחית מאוד את הוודאות העסקית והמשפטית ופוגע מאוד בכלכלה.

הפתרון המוצע:

  • החזרת מנגנון הפרי רולינג לתוקף והגנה על המסתמך על חוות דעת מקדימה של הרשות מפני הליכים פליליים ועיצומים של הרשות.
  • החזרת ההגנה הניתנת לעוסק שהסתמך בתום לב על חוות דעת וייעוץ משפטי מקצועי של עורך דין הבקיא בדיני התחרות.

 

  1. הכחשת עסקה מרחוק – הגברת ההגנה על עסקים ורוכלים מהונאה

היום, סעיף 14ג (ד)(2) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, קובע כי ניתן לבטל עסקת מכר מרחוק של שירותי הארחה בתוך עד 14 יום מרגע ביצוע העסקה ובלבד שהביטול הינו לפחות 7 ימי עסקים לפני מועד הנופש.

כך, במידה והאורח מבטל ומכחיש עסקה פחות מ-7 ימים לפני ביצוע הנופש, חוק הגנת הצרכן אינו מאפשר לו לבטל את העסקה, אולם סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 מהווה "מפלטו של הנבל" בכך שמאפשר לעקוף את דיני הגנת הצרכן ובכל זאת לבטל הלכה למעשה את העסקה, גם במועד קרוב יותר למועד הנופש, באופן שגורם למלונות נזק בלתי הפיך שנאמד באלפי שקלים לכל הזמנה שכזו.

במספר פסקי דין שעסקו בתופעה[13], מתחו בתי המשפט ביקורת על עמדת חברות האשראי הישראליות שטעו כי הן רק מבצעות את הסליקה לכאורה, עבור חברות האשראי הזרות באמצעותן ביצעו התיירים את הזמנה והתשלום.

אנו מעריכים את הנזק בענף המלונאות בלבד בכ-21 מלש"ח בשנה (טרום קורונה).

לפיכך, יש לתקן את חוק כרטיסי חיוב ואת נהלי הפיקוח על חברות האשראי, כך שיוקשו התנאים להכחשת עסקה לשם מניעת הכחשות סרק של עסקאות שהתבצעו.

 

  1. ביטול שעון החורף – תוספת של 350 כ-מלש"ח למשק

בשנת 2018 החליטה נציבות האיחוד האירופי על ביטול שעון החורף במדינות החברות באיחוד, על מנת להגיע לחפיפה רבה ככל האפשר בין שעות הפעילות האנושית לבין שעות האור במהלך היממה. מחקרים שונים בישראל ובעולם הצביעו על הפעלת שעון הקיץ כגורם שיכול לתרום לחיסכון למשק של עשרות מיליוני שקלים, בין היתר עקב הגברת התפוקה, וצמצום במספר תאונות הדרכים. כמו כן, שעון הקיץ מאפשר לציבור (עובדים, משפחות וילדים) ליהנות מעוד שעת אור ובילוי, עובדה שתגביר ביקושים וצריכה מקומית של שירותים ומוצרים וצפויה לתרום ולהגביר את הפעילות במשק. שעון הקיץ האחרון תרם לפחות 350 מלש"ח למשק.[14]

לפיכך, מוצע לבטל בישראל את שעון החורף.

 

הצעות לשינויי מיקרו – ענף המלונאות

 

  1. ארנונה – לפי פרמטר כלכלי או רק על שטחים מניבים

הארנונה הינה אחד הרכיבים המשפיעים ביותר על עלויות התפעול של המלונות. גם בימים כתיקונם – שיעור הארנונה שמשלמים המלונות כאחוז מכל פרמטר כלכלי הוא ללא אח ורע  בהשוואה לכל שאר ענפי המשק (ב-2019 הסתכמה הארנונה במלונות בכ- 415 מלש"ח המהווים כ-3.5% מהמחזור בממוצע ענפי לעומת פחות מ-1% בתעשייה), זאת משום שהמלונות  מאופיינים  בעתירות השטחים המחויבים בארנונה, יחס גבוה של שטחי עזר לא מניבים ומיקומם באזורים היקרים בכל עיר.

הארנונה במלונות בארץ יקרה גם בהשוואה לחו"ל – לפחות פי 4 מהממוצע במדינות מערב אירופה. בהשוואה לגרמניה, למשל, הארנונה לחדר תפוס יקרה יותר מפי 5.

פתרון מוצע:

  1. שינוי שיטת חיוב הארנונה

גביית ארנונה כפרמטר כלכלי (כאחוז מהמחזור  או מהרווח או מהערך המוסף או לפי תפוסה) או לחילופין חיוב רק עבור שטחים מניבים.

שינוי שיטת הארנונה כך שתקבע לפי פרמטרים כלכליים בדומה למדינות אחרות בעולם (לדוגמה :לקבוע כי תשלום הארנונה לא יעלה על 2% מהמחזור).

כמו במרבית הקניונים – חיוב רק של השטחים המניבים, ללא שטחי השירות (פרוזדורים במחלקות המשק למשל) וללא שטחי עזר.

או תעריפי ארנונה מופחתים בשיעור מירבי של 15% מהתעריף הרגיל  בגין שטחי העזר במלונות (פרוזדורים ומעברים, פירים, מטבחים, מלתחות וחדרי אוכל עובדים, מחסנים, משרדים, שטחים טכניים, חדרי ביטחון) בדומה לחיוב מעברים ופרוזדורים בחלק מהמרכזים המסחריים ומהקניונים או לחילופין, תעריף הולך ויורד ככל שהשטח עולה.

 

  1. הנחת ארנונה ברשות מקומית מוכת אבטלה

הנחות בארנונה באזורים בהם שיעור האבטלה גבוה – יש להחיל את סעיף 14 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 – הקובע הנחות לתעשייה חדשה באזורים בהם שיעור האבטלה גבוה (מעל 10.5%) – גם לגבי מלונות חדשים, משום שהמלונות הם עתירי כ"א ומספקים תעסוקה בשיעור גבוה ביותר ולכן אין להפלות בינם לבין התעשייה.

 

  1. שפכים – שפכי המלונות כשפי משקי הבית

שפכי המלונות בישראל הוכנסו בשגגה לקטגוריית שפכי תעשייה, אף שלמעשה, מדובר בשפכים סניטריים כמו השפכים של משקי הבית. עבודת מחקר מקיפה שנערכה גילתה כי שפכי המלונות באזור עין בוקק נקיים יותר משפכי העיר רעננה. כן, מסתבר שרק לשפכי מלונות ישראל מתייחסים כשפכי תעשייה, כאשר במרבית מדינות העולם שפכי מלונות נחשבים לשפכי משקי בית. לפיכך,

מוצע להתאים את המצב הקיים בישראל למצב הנוהג בשאר המדינות המפותחות החברות בOECD  ולמחוק את פרט 19 מהתוספת השלישית לכללי המים, כך ששפכי מלונות יבחנו כמו שפכי משקי הבית.

 

הפתרון המוצע:

למחוק את פרט 19 בתוספת השלישית לכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"ד-2014.

 

  1. רשת ביטחון למלונות

תעשיית התיירות בארץ רגישה מאוד למתיחויות גיאו-פוליטיות וביטחוניות שגורמות לירידה מידית במספר התיירים ולתקופות אפטר האירוע ארוכה עד לחזרה לשגרת עסקים לאחר משבר. לפיכך, תחום המלונאות בארץ מתאפיין ברמת סיכון גבוהה עקב החשיפה לגורמי סיכון שאינם בשליטת החברות בענף (כמעט מחצית מפדיון המלונות בזמנים כתיקונם נובע מלינות תיירים).

ואכן במסגרת החלטת ממשלה מספר 2026 בנושא סיוע לתעשיית התיירות בעקבות מבצע "צוק איתן" הוחלט להטיל על משרד התיירות ומשרד האוצר לגבש מנגנון קבוע לרשת ביטחון למשקיעים בבתי מלון.

לפני משבר הקורונה החלה התאחדות המלונות בשיתוף עם משרד התיירות, ומכוח החלטת ממשלה 2026, לקדם פתרון של מודל ביטוח לתעשיית המלונות בארץ בגין אובדן הכנסות הנובע מאירועים ביטחוניים. מטרת המהלך הייתה  להגביר את היציבות בענף המלונאות, להפחית את סיכון הביקוש על מנת לאפשר מימון בדירוג גבוה יותר למלונות, כניסה של ה"מוסדיים" למימון הקמת בתי מלון, יכולת להבאת חברות בעלות מותג בינלאומי להשקיע ולנהל בתי מלון בישראל וגידור הסיכון לממשלה- ביטול הצורך בהקצאת משאבים חד פעמיים לאחר כל אירוע גיאו פוליטי.

כמו כן  גידור ההשקעה של המדינה בביטוח על ידי חברה חיצונית הינו כלכלי למדינה ומאפשר לענף התיירות את הבטחה של שקט כלכלי מעבר לסיכון שנטלו על עצמם ( גבול ההשתתפות העצמית) – המדינה תהיה מוגנת מדרישות פיצוי בעקבות אירועים גיאו פוליטיים הגורמים נזקים משמעותיים לתעשיית התיירות (למעט אירועי קיצון בהם לא יערך ביטוח מסיבה כלשהי או שגבול האחריות בפוליסה מיצה את עצמו והנזקים עולים על ההשתתפות העצמית).

מאחר ומדובר במוצר ייחודי ובשוק בעל קיבולת מצומצמת התלויה במצב הביטחוני בישראל יש לבצע פניה במכרז סגור למספר קטן של מציעים (לא יותר מ 3 מבטחים) ולכן הצענו להקים צוות מצומצם הכולל נציגי הממשלה והתאחדות בתי המלון להכין תהליך התמחרויות למול חברות הביטוח. אנו מבקשים להמשיך בתהליך זה שנקטע כאמור עקב משבר  הקורונה.

 

  1. מסלול מהיר להקמת מלונות – מעל 100 חדרים

עד לאחרונה, ניתן היה לבנות מלונות במסגרת מסלול אישור מהיר בוועדה לתשתיות לאומיות – בהוראת שעה – תיקון 107 לחוק התכנון והבניה (סע' 76ב1(ב) שמאפשר לשר התיירות להגיש לותמ"ל פרויקטים מלונאים גדולים (300 חדרים ומעלה) לאישור מזורז. על כן, לשם שיקום וזירוז הקמת מלונות בישראל, יש להחזיר לתוקף את הוראת השעה הנ"ל ולתקנה, כך שניתן יהיה להגיש לאישור הוועדה לתשתיות לאומיות פרויקטים מלונאים של 100 חדרים ומעלה.

 

  1. עובדים זרים ישראל בעלת המדיניות הקשוחה ביותר כלפי עובדים זרים

בארץ יש מחסור בעובדים זרים בתחום הניקיון והמשק, מאחר והישראלים לא מוכנים לעבוד בעבודות הללו. עם זאת, לנו אין כל מכסה לעובדים זרים במקצועות אלו. בהשוואה בין לאומית של הפורום התיירותי העולמי, ישראל מדורגת במקום 36 מתוך 141 בקלות העסקת עובדים זרים. כמו כן, מוטל היטל על עובדים זרים בגובה 20%[15],[16].

הפתרון המוצע: לאפשר קליטת עד 4,500 עובדים זרים בארץ לניקיון וחדרנות בלבד (מתוך כ-7,000 עובדים בתחומים אלו מספר זה כולל את הירדנים שנקלטו באילת) ולבטל את ההיטל בסך 20% בגין העסקת עובדים זרים. הכנסת עובדים זרים עשויה לחסוך כ-100 מיליון ₪ גם בגין החיסכון בעלויות התחלופה הגבוהה בענף.

 

  1. עסקת אירוח ללא ביטול (Non-refundable)

ישראל הינה מהמדינות הבודדות, בה חוק הגנת הצרכן אינו מאפשר להציע עסקה ללא יכולת ביטול[17], אף שאלו מאופיינות במחיר נמוך ואטרקטיבי ביותר לצרכנים. במהלך חקיקת תיקון 58 לחוק הגנת הצרכן, הושגו הסכמות להכללת המלונות בתיקון כך שניתן יהיה להציע בעד כל עסקה – את אותה העסקה גם ללא זכות ביטול. עם זאת, פיזור הכנסת והיציאה המפתיעה לבחירות, קטעו את המהלך באיבו. לפיכך, מוצע לתקן את חוק הגנת הצרכן בהתאם לכל ההסכמות הנ"ל כך שמלונות ישראל יוכלו להציע גם עסקאות ללא יכולת ביטול (Non-refundable).

 

  1. דרישות לשיפוץ מבני מסיבי של המטבחים – לא קיים בעולם

משרד הבריאות דורש מכל עסקי המזון שמחזיקים ברישיון לפי פריט 4.2א לשנות את "זרימת המזון" במטבח. המשמעות האופרטיבית היא שבירת כל קירות המטבח, ביצוע חלוקה פנימית חדשה והוספת ציוד יקר בעיקר מקררים שלא נדרשים לכך מבחינה תפעולית. מדובר בדרישה רטרואקטיבית ממטבחים קיימים, חריגה לעולם והיא מוערכת בכ-300 אלף ₪ למטבח (אומדן נמוך, אנו מכירים מלונות שם זה עלה כ-1 מיליון דולר למטבח). עלות כלל ענפית מוערכת בכ- 60 מלש"ח לפחות (300 אלף ₪ כפול 200 מלונות).

הפתרון המוצע: ביטול הדרישות הרטרואקטיביות ממטבחים קיימים והחלתה רק על עסקים חדשים, כפי שעושים בכל העולם.

 

  1. היטל שמירה – לא קיים בעולם

היטל חדש משנת 2015, אשר מושת על מלונות ב-87 רשויות מקומיות מסוימות, ומטרתו לממן לכאורה את הוצאות האבטחה של הרשויות המקומיות, בעיקר בגנים ובבתי הספר. תגבור האבטחה ברשויות באמצעות היטל האבטחה אינו מפחית מדרישות האבטחה הגבוהות ממילא, במלונות[18].

פתרון מוצע: ביטול תשלום היטל זה ע"י המלונות.

 

  1. בחינת החובה להצבת מצילים בבריכות מלונות מסוימים בהתאם לעונות השנה ומאפייני המלון ואורחיו – הדרישה הנוכחית לא קיימת במדינות OECD

כיום, נדרשים כל המלונות באופן גורף, להציב מציל בבריכה, המיועדת רק לאורחי המלון, כל אימת שהבריכה פועלת. זאת, בניגוד למצב באירופה וצפון אמריקה בהן אין דרישת נוכחות מציל וכל מלון מנהל את סיכוניו לבד. חובת נוכחות המציל בבריכה איננה מתחשבת בסוג אורחי המלון (אנשי עסקים, משפחות) בתפוסות המלונות ובעונות השנה[19].

הפתרון המוצע: לבחון את חובת הצבת המצילים בבריכות המלונות, לפי סוג ומאפייני המלון (מלונות עסקים) ואורחיו, מיקומו, עונות השנה וכיוצ"ב. הרעיון הוא בחינת קריטריונים לפיהם יוצבו מצילים היכן שרוחצים משפחות וילדים ובחינת האפשרות לביטול החובה במלונות עסקים ללא ילדים.

 

  1. זכויות יוצרים – עלויות גבוהות יחסית לאירופה

החוק הישראלי אינו מגדיר במפורש מהי השמעה פומבית, ומאידך, מחייב את מי שמשמיע מוסיקה בפומבי, לשלם תעריפים מהגבוהים בעולם[20]. על פי הפסיקה בישראל, השמעת מוסיקה בחדרי האורחים נחשבת ל"השמעה מעין ביתית" (Quasi Domestic), אולם, מאחר והדבר אינו קבוע בחוק אלא רק יציר הפסיקה[21], הדבר מעורר מחלוקת פרשנות ופוגע בוודאות.

הפתרון המוצע: לקבוע כי השמעת מוסיקה בחדרי האורחים במלונות הינה השמעה מעין ביתית (Quasi Domestic) ולא השמעה פומבית.

 

על החתום,

ניר קפלן, עו"ד

ראש מחלקת הרגולציה, התאחדות המלונות

 

 

 

[1] לרבות מיסוי.

[2] הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011, הצעות חוק הממשלה-595 י"ג בסיוון התשע"א, 15.6.2011.

[3] גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 765 (מהדורה רביעית, 2019).

[4] למשל בסעיף 7ב1 (ג) לחוק: "חלפה תקופת ההיתר המזורז או התקופה הנוספת, ולא התקיים לגבי העסק האמור בסעיף קטן (ב1) או (ה) או בסעיף 7ג(ד1), תיתן רשות הרישוי רישיון לאותו עסק, בתוך חמישה ימים מתום תקופת ההיתר המזורז או התקופה הנוספת, לפי העניין, גם בלא אישורם של נותני האישור לפי סעיף 6(א), ויראו את העסק כעסק שניתן לו רישיון, עד למתן הרישיון כאמור, וההיתר המזורז ישמש אסמכתה לכך"

או בסעיף 8ד (ג)(3)(ב) לחוק: " א ערכו עורכי הביקורת ביקורת חוזרת בעסק בתוך התקופה האמורה, יגיש בעל העסק הצהרה כאמור בפסקת משנה (א), ויראו את העסק כעסק שתוקנו בו הליקויים"

[5] בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953, תקנות עבודת נשים (תנאים לעבודת לילה)(תיקון), התשס"א – 2001, תקנות שעות המנוחה השבועית (עבודה במשמרות מס' 2), התשי"ב-1952, היתר העבדה בבתי אירוח במנוחה השבועית ובשעות נוספות, התשע"ו – 2016.

[6] בהתאם לסעיפים 7 ו-9(ב) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג- 1992 ותקנה 8 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007.

[7] בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, ולנוהל בתי מלון/ הארחה/אכסניות נוער- מתוך קובץ נהלי אגף הכשרות הארצי של הרבנות הראשית לישראל.

[8] מקור: אביב ושטיין, נתונים כמותיים אודות אגרות בתובענות ייצוגיות, בעמ' 10 (2019). פורסם באתר הרשות השופטת:https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/research_01052019

[9] בהתאם לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע”ב – 2012, חלק ג’ בטיחות אש בבניינים לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש”ל – 1970, הוראת נציב כיבוי אש מס' 510 מנובמבר 2009 ופריט רישוי 7.1א לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע”ג – 2013.

[10] https://www.recycling.co.il/07/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

[11] הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ז 2017

[12] בהתאם לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 ולחוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמ"ד-1984.

[13] ת"ק 13854-05-16 רומנו ואח' נ' לאומי קארד בע"מ ואח' (נבו, 20/11/2016).

[14] https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5613672,00.html

[15] בהתאם לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס-2000, תקנות עובדים זרים (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב-2001, תקנות עובדים זרים (מסמכים נוספים), התש"ס-2000, תקנות עובדים זרים (דיווח למדור התשלומים), התש"ס-2000, תקנות עובדים זרים (פיקדון בחשבון בנק), התשס"ו-2006.

[16] בהתאם לסעיף 45(א) לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג-2003.

[17] סעיף 14ג (ד)(2) לחוק הגנת הצרכן ותרנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן – ביטול עסקה.

[18] בהתאם לסעיף 258 לפקודת העיריות [נוסח חדש], תשכ"ד-1964, לחוק לתיקון פקודת העיריות )הוראת שעה))תיקון מס'3), התשע"ו-2015, תקנות העיריות (סכום מרבי של אגרה או היטל בעד שירותי שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ברשות מקומית), תשע"ג-2013 והוראת מנכ"ל משרד הפנים לקביעת היטל שמירה מס' 3/2013.

[19] בהתאם לתקנות 4(4) ו-11(א) לתקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), תשס"ד-2004.

[20] סעיף 13 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

[21] ה"ע 3574/00 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים ואח' מיום 24.5.2004.